אחרי קרוב לשנה שבה הספורט המוטורי הישראלי עמד מלכת, הגיעה אתמול (19.5.26) הבשורה מכיוון משרד האוצר: הוראת שעה חדשה, שתוקפה עד מאי 2028, מחזירה את מס הקנייה על כלים תחרותיים לשיעור של 19.2%.
נזכיר כי באוגוסט 2025, באבחת חתימה, הושוו שיעורי המס של הרישוי האפור לאלו של הרישוי הצהוב. מחיריהם של אופנועי אנדורו ומוטוקרוס זינקו בן לילה עם שיעורי מס של 40% ועד 60%. התוצאה הייתה מיידית - קיפאון מוחלט במכירות, התייקרות אסטרונומית של תחזוקת הספורט, ופגיעה אנושה בענף.
כעת, המס אמנם חוזר לשפיות, אך האותיות הקטנות של הוראת השעה חושפות שורת גזירות שמעידות על חוסר הבנה בסיסי של רשויות המדינה את מהות הספורט המוטורי.
הגזירות החדשות: כשהביורוקרטיה מנותקת מהשטח
המדינה החליטה להטיל את כל כובד המשקל על הספורטאים המקצועיים עצמם:
הגבלת רכישה דרקונית: כל ספורטאי יהיה רשאי לרכוש אופנוע חדש אחד בלבד בכל שנתיים.
מכסת פעילויות מינימלית: כדי לשמר את ההטבה, ספורטאי חייב להוכיח השתתפות בלא פחות משמונה פעילויות רשמיות בשנה (מרוצים או ימי אימון מוסדרים).
העברת בעלות תחת פיקוח: כל העברת בעלות על כלי משומש תחייב מעתה אישור פרטני של הרשות לנהיגה ספורטיבית. (עם זאת, בוטל הצורך באישור עורך-דין וישנה אפשרות לתו סחר לסוחרים).
ציוד ספורט, לא כלי תחבורה
המגבלה הצורמת ביותר היא ללא ספק ההגבלה לאופנוע אחד בשנתיים. כל מי שחי את הענף יודע שאופנוע תחרותי אינו משפחתית ליסינג. צוות הבוחנים שלנו במערכת, ובמיוחד אנשי הטכניקה כמו אסף, יעידו מיד שבעומסים של רכיבה תחרותית אינטנסיבית - אופנוע עובר שחיקה עצומה תוך חודשים ספורים.
ספורטאים ברמות הגבוהות נדרשים להחליף את כלי המרוץ שלהם פעמיים-שלוש בעונה, או להחזיק "אופנוע אימונים" במקביל. לדרוש מספורטאי למשוך אופנוע תחרותי אחד במשך שנתיים זו דרישה מנותקת מהמציאות.
סיכום: מחבט טניס על שני גלגלים
רשות המסים מסתכלת על שיעור של 19.2% כעל "הטבת מס" לרכב מנועי, בעוד שהיא צריכה להסתכל על זה כמיסוי על ציוד ספורט. אופנוע מוטוקרוס מגיע למסלול על נגרר, ממש כמו גלשן גלים או מחבט טניס. האכיפה על נסיעה בלתי חוקית צריכה להתבצע על ידי המשטרה בשטח, ולא על ידי גזירות מס שמחסלות את הספורט התחרותי.
