העשור שבין 2016 ל-2026 הוא הסיפור המלא על מערכת היחסים המורכבת, ולעיתים המתעללת, בין מדינת ישראל לבין הספורט המוטורי. מה שהחל כתקווה גדולה להסדרת הענף והשוואת תנאים למקובל בעולם המערבי, הסתיים במלחמת חורמה של רשות המסים ביבואנים וברוכבים. תחקיר זה צולל לעומק הנתונים, הפרוטוקולים וההחלטות שהתקבלו בחדרים הסגורים.
שנת 2016: ההתנעה והתקוות הגדולות
השחקנים הראשיים:
מירי רגב (שרת התרבות והספורט), משה כחלון (שר האוצר), ישראל כץ (שר התחבורה).
המצב בשטח:
חוק הספורט המוטורי נחקק עשור קודם לכן (2005), אך הענף היה משותק. שנת 2016 סומנה כשנת המפנה.
הפעילות הממשלתית:
לאחר יותר מחצי שנה שבו השרה רגב חנכה את מסלול המוטקרוס בווינגייט, השרה הובילה מהלך אגרסיבי לתיקון החוק להסדר ההימורים בספורט, במטרה לאפשר לטוטו לתקצב התאחדויות מוטוריות. במקביל, נקבעה תקנת המיסוי המכוננת: מס קנייה מופחת של 19.2% בלבד על כלים תחרותיים (רישוי אפור), לעומת כ-40%-70% על כלים צהובים. ההיגיון היה שכלי שאינו נוסע על הכביש הציבורי לא צריך לשאת בנטל המס המלא.
שנה קודם לכן (ינואר 2015) חתם ממלא מקום שר האוצר (ראש הממשלה - בנימין נתניהו) על תיקון לצו תעריף המכס (להרחבה).
מכירות:
השוק היה בחיתוליו ולא מוסדר (אם כי החוק חוקק עשור קודם לכן), אין מספר שניתן לנקוב בו.
מדיניות האכיפה:
המשטרה עדיין לא ידעה איך "לאכול" את הכלים האפורים. לא הייתה מדיניות סדורה להחרמות.
שנת 2017: הבירוקרטיה מרימה ראש
השחקנים הראשיים:
מירי רגב (ספורט), משה כחלון (אוצר).
המצב בשטח:
היבואנים הגדולים (דלב מוטוספורט, מטרו מוטור) החלו לבנות מערכי יבוא ייעודיים.
הפעילות הממשלתית:
הרשות לנהיגה ספורטיבית במשרד הספורט ספגה ביקורת קשה על סרבול הוצאת הרישיונות ("רישיון דוק"). מכתבים שנשלחו על ידי פעילים בענף חשפו כיצד רוכבים ממתינים חודשים לאישור טכני. משרד האוצר שמר על שקט תעשייתי ולא התערב בהטבת המס.
מכירות:
עלייה מתונה לכ-100 עד 150 כלים. רובם יועדו לאנדורו, החלה זליגה ראשונית של שימוש בשטחים פתוחים שאינם מסלולים מאושרים.
שנת 2018: המסלולים נפתחים, הסכר נפרץ
השחקנים הראשיים:
מירי רגב (ספורט), אלי כהן (שר הכלכלה - רלוונטי לתקינה).
המצב בשטח:
לאחר פתיחת מסלול פצאל בבקעה בסוף שנת 2017 ומסלול מוטור-סיטי בבאר שבע שינתה את המשוואה. לראשונה היה היגיון ברכישת אופנוע כביש ספורטיבי (סופרבייק) ברישוי אפור.
הפעילות הממשלתית:
משרד התחבורה הקל מעט בתהליכי התקינה (הוראת רישום), מה שאפשר ליותר דגמים להיכנס לארץ.
מכירות:
זינוק לכ-750 כלים.
מדיניות האכיפה:
משטרת התנועה החלה לבצע מבצעים נקודתיים באזור כביש הצפון ובאזור המרכז לאיתור כלים אפורים שנעים על נגררים ללא היתר שינוע מתאים, אך האכיפה הייתה עדיין מינורית.
שנת 2019: השקט שלפני הסערה
השחקנים הראשיים:
מירי רגב (לקראת סיום תפקיד), משה כחלון.
המצב בשטח:
התבססות של ליגות מסודרות (ליגת האנדורו, ליגת המוטוקרוס). השוק התייצב.
הפעילות הממשלתית:
רשות המסים החלה לבחון את הנושא. פקידי האוצר זיהו פער גדל והולך בין מספר הכלים המיובאים לבין מספר הרוכבים הפעילים הרשומים בליגות. עדיין לא ננקטו צעדים, עקב חוסר יציבות פוליטית (מערכות בחירות חוזרות).
מכירות:
לפי דוח תוצרים נמכרו כ 670 כלים.
שנת 2020: שנת הקורונה והזינוק בביקוש
השחקנים הראשיים:
חילי טרופר (שר התרבות והספורט), ישראל כץ (שר האוצר).
המצב בשטח:
מגפת הקורונה והסגרים הובילו לביקוש אדיר לפעילות פנאי יחידנית בטבע. הציבור גילה את אופנועי השטח.
הפעילות הממשלתית:
השר טרופר נקט בגישה ממלכתית אך פחות אגרסיבית מרגב. משרדו התמקד בהישרדות ענפי הספורט המובילים ולא נלחם על המוטורי. משרד האוצר היה עסוק במענקי קורונה והותיר את הפרצה פתוחה.
מכירות:
הערכה של 400 כלים.
מדיניות האכיפה:
המשטרה, שהייתה עסוקה באכיפת סגרים, כמעט ולא אכפה עבירות של רישוי אפור בשטח, מה שהעמיק את תחושת ה"מערב הפרוע".
שנת 2021: השיא וההתפכחות
השחקנים הראשיים:
חילי טרופר (ספורט), אביגדור ליברמן (שר האוצר), מרב מיכאלי (שרת התחבורה).
המצב בשטח:
שנת השיא של כל הזמנים. השטח הישראלי הוצף בכלים אפורים.
הפעילות הממשלתית:
שר האוצר ליברמן קידם רפורמות יבוא, אך במקביל רשות המסים החלה לסמן את התחום כ"הון שחור". הטענה הייתה שכלים נקנים במזומן ומשמשים לפנאי לא חוקי.
מכירות:
כ-700 כלים.
מדיניות האכיפה:
שינוי מגמה. המשטרה הקימה יחידות אופנועים טקטיות (יס"מ וכפריות) שהחלו לבצע מרדפים בשטח ולהחרים כלים אפורים שנמצאו מחוץ למסלולים מורשים. מאות כלים הוחרמו בשנה זו.
שנת 2022: המהפכה החשמלית והפרצה
השחקנים הראשיים:
חילי טרופר (ספורט), אביגדור ליברמן (אוצר).
המצב בשטח:
ריבוי כלים אפורים חשמליים ללא רישיון והסדרה, מה שככל הנראה הביא לגורמים בממשלה להתחיל לטפל בנושא.
הפעילות הממשלתית:
משרד התחבורה ניסה להסדיר את התחום אך נכשל. נוצר ואקום רגולטורי שבו ילד בן 16 רוכב על כלי שמגיע ל-80 קמ"ש ללא ביטוח וללא רישוי.
מכירות:
המספרים נשארו גבוהים (כ-600 כלים).
שנת 2023: תחילת הסוף
השחקנים הראשיים:
מיקי זוהר (שר התרבות והספורט), בצלאל סמוטריץ' (שר האוצר).
המצב בשטח:
השר מיקי זוהר נכנס לתפקיד עם הצהרות חיוביות על בניית מסלולים ותמיכה, אך המציאות הכלכלית טפחה על פניו.
הפעילות הממשלתית:
משרד האוצר, תחת סמוטריץ', החל להדק את החגורה. החלו עיכובים שיטתיים בשחרור מכולות במכס בטענה לבדיקות פרטניות.
מכירות:
ירידה ל-500 כלים (489). חוסר ודאות בשוק.
מדיניות המשטרה:
אכיפה אגרסיבית מאוד נגד הכלים החשמליים האפורים בתוך הערים ובשטחים הפתוחים.
שנת 2024: שינוי הכללים תוך כדי תנועה
השחקנים הראשיים:
בצלאל סמוטריץ' (אוצר), מיקי זוהר (ספורט).
המצב בשטח:
כניסה מסיבית של מותגים חשמליים. היבואנים סיווגו אותם כ"כלי תחרותי", מה שאפשר למכור אותם ללא מס קנייה כמעט. בפועל, הם נמכרו לבני נוער ללא רישיון. לפיכך נרשמה עלייה במספרי הרכישות.
הפעילות הממשלתית:
ללא חקיקה בכנסת, רשות המסים שינתה את הנוהל הפנימי. בוטל הפטור האוטומטי (19.2%). הדרישה החדשה: תשלום מס מלא (כמו צהוב) בעת השחרור, והחזר רק לאחר הוכחת פעילות ("Drawback"). צעד זה חיסל את תזרים המזומנים של היבואנים. השר זוהר ניסה להתערב אך השפעתו מול האוצר הייתה מוגבלת בעת מלחמה.
מכירות:
כ-850 כלים (842), וכ-300 כלים חשמליים.
שנת 2025: הקריסה
השחקנים הראשיים:
בצלאל סמוטריץ' (אוצר).
המצב בשטח:
מס הרכישה המופקע מביא לשיא שלילי במספרי המכירות.
הפעילות הממשלתית:
דרישה להפקדת ערבויות בנקאיות גבוהות כתנאי לשחרור כלים, מה שהפך את היבוא ללא כדאי. המכס הקשיח עמדות וסירב לקבל אישורים של עמותות הספורט כהוכחה לפעילות.
מכירות:
פחות מ-500 כלים (489).
שנת 2026: הקפאה ותמונת מצב נוכחית
נכון לינואר 2026, ענף הרישוי האפור נמצא במוות קליני.
השחקנים הראשיים:
מיקי זוהר (שר התרבות והספורט), בצלאל סמוטריץ' (שר האוצר).
המצב בשטח:
השר מיקי זוהר עדיין מכהן ומנסה למצוא פתרונות, אך המאמצים להגיע לפשרה כגון; "דרכון ספורטיבי" דיגיטלי שיאפשר מעקב אחרי הכלים טרם הבשילו לכדי הסכם עם האוצר.
הסטטוס:
יבוא אישי של כלים אפורים הפך לבלתי אפשרי דה-פקטו. השוק חוזר אחורה, למצב שבו האופציה היחידה לרוכב היא רכישת כלי ברישוי צהוב במחיר מלא (כ-70,000 ש"ח ומעלה לאופנוע אנדורו מקצועי), או הסתכנות ברכישת כלים מוברחים ללא ניירות כלל.
השורה התחתונה
מדינת ישראל אולי הצליחה לסגור את הפרצה, אבל המחיר כבד ותמונת המצב עגומה: הוראת השעה פגה, המס זינק, היבואנים הקפיאו את הפעילות, והרוכבים נדרשים לעמוד בתנאים דרקוניים שספק אם יצליחו לקיים. במקום לעודד תרבות ספורט ופנאי, המדינה בוחרת שוב בדרך הקלה של בירוקרטיה והכבדת הנטל. אם לא יהיה שינוי דרמטי בתפיסה של רשות המסים, הספורט המוטורי העממי והמקצועי בישראל צפוי להיעלם, או לחזור למחתרת.
"ככה נראה ענף שנחנק לא מחוסר כישרון של הספורטאים, אלא מעודף יצירתיות של הבירוקרטים."
